התקשרו: 03-6382122

"פדו" שהיכרתי. מילים לראובן פדהצור
נהרג בתאונת אופנוע 14.4.2013.

כשהכרתי אותו קראו לו פדו. לפני 47 שנה. היינו בני 18. בחור גבוה יפה תואר, בעל ביטחון עצמי שופע, מכיר בערך עצמו, בולט בעל קסם אישי וכריזמה. אך טבעי שיהיה טייס. הטובים לטיס.

לא היינו חברים. מכרים. לא יותר. אבל מאז נפגשנו לראשונה מייד לאחר מלחמת ששת הימים (אוגוסט 1967) שם בבקו"מ כשהקריאו את שמנו כמתפנים, ובבסיס תל נוף בהכנה לקורס הטיס 57 או 58 לא זוכר (עבודות רס"ר)פגשנו זה את זה במספר הזדמנויות. פגישות של מה נשמע? מה שלומך? מה אתה עושה היום? כך עד שפרץ לתודעה הציבורית.

יחד קיבלנו את מדי חיל האוויר. יחד נסענו לתל נוף ואחר כך לבסיס חצרים, יחד באוהל (אז עוד היו אוהלים לטירוני קורס טייס) ויחד התחלנו בטירונות ובגיבוש. לאחר מספר שבועות נפרדתי מחוויית חיל האוויר. נפרדתי מחיל האוויר, אך אי אפשר להיפרד מהיכרויות שנקשרו בתקופה זו ואפילו היכרות לתקופה קצרה. איני זוכר עוד מכרים רבים משם. גם סביר שהמעטים שאני זוכר לא זוכרים אותי. אבל פדו היה אחר.

"השתחררתי ואני עושה עכשיו דוקטורט" כך סיפר לי באחת הפגישות החטופות בהן הזדמנו יחד. הופתעתי. מבחינתי הוא היה הטייס האולטימטיבי, הדמות שעזר וויצמן גילף וצרב בתודעה הלאומית. מה פתאום השתחרר. מתאים לו להיות טייס.

בשנים האחרונות שמרתי על קשר אודיופוני חד כיווני באמצעות רצועת הביטחון בגלי צהל. במכונית בדרך הביתה מהעבודה. הוא מדבר ואני מאזין. הוא היה נון קונפורמיסט אמיתי. כזה שלא הולך בתלם ומוכן להיות האיפכא מסתברא. לא סתם לצורך אקדמי. כי מי שמכיר את הפרטים וחושב בהיגיון ובלי שיקולים זרים, חייב להגיע למסקנות שהוא הגיע אליהם. הם לא תמיד נעימות לשומעים. כאילו קרא את כל ספרי ברברה טוכמן והוא מוכן להטיח את איוולת המנהיגים ומקבלי ההחלטות בפרצופם. אני מניח שרבים מאלה לא אהבו לשמוע אותו. אבל קולו היה חשוב מאין כמוהו. ונדם.

אינני יודע מה היתה דעתו בעניין גיוס חרדים. נאמן לדרכו ואופן חשיבתו, אני מנחש שלדעתו חיוב החרדים להתגייס, לא רק שאינו משרת עוד שום ערך ראוי, אלא שאף היה מתנגד לחובת הגיוס בשל הנזק שהדבר גורם לצה"ל ולחברה. רק הפסיקו לתקצב אותם. ירצו יתגייסו. לא ירצו - ילכו לעבוד וברוך שפטרנו מעולם של אלה. יפתיע אותי אם זאת לא הייתה עמדתו. שכל ישר. לא יותר.

נדמה לי שעבודת הדוקטורט שלו קשורה לדיוני הממשלה בימים הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים. היה הראשון שמצא בפרוטוקולים שנפתחו בפניו, שמיד לאחר מלחמת ששת הימים ממשלת ישראל החליטה להחזיר את השטחים תמורת הסדר עם מנהיגות פלסטינאית מקומית שייצגו את הפלסטינים (אשכול דחף). אלה שדיברו איתם הראו נכונות בתחילה, אולם מייד נסוגו והעניין התמסמס. איפה ארץ ישראל ושאר חלומות הביעותים של המתנחלים, לעומת החשיבה של המנהיגות ההיא. לא מה העם רוצה אלא מה העם צריך.

כמה אירוני. לפני חמש שנים בדרכי לבית המשפט לעוד יום דיונים, התהפכתי עם אופנוע.
אני לא אשם. רכב מימין לי סטה לנתיב שלי ואני רק רציתי לבלום. וזהו. הרכב שסטה אפילו לא נגע בי. גם לא ידע שקרה משהו והמשיך בדרכו. היום, חמש שנים אחרי, נותרתי נכה. צולע וכואב, אבל חי. מאז התאונה, אני, שרכבתי על כלים דו גלגליים מיום שמלאו לי 16, לא עליתי עוד על רכב מנועי דו גלגלי. רק אופנים בשטח – בשביל הבריאות. כמה צלעות סדוקות מידי פעם וזהו. לא יותר. האינסטינקטים הם כבר לא מה שהיו. זה כבר לא בשליטתנו.

כמה חבל. כמה טיפשי. איזה בזבוז. צריך לחוקק חוק האוסר על צעירים בני שישים ומעלה לרכב על כלי רכב דו גלגליים.

עו"ד זאב גיא


זאב גיא ושות' - משרד עורכי דין (יועצי מס) מיסים .ביטוח לאומי, קצין תגמולים, אבדן כושר עבודה.דיני עבודה, עובדים זרים. הגנת הסביבה ירושה עזבונות וצוואות.

מיוצר באניבייס בניית אתרים | אלקטרו קידום אתרים