התקשרו: 03-6382122
יצירת קשר

בכל שאלה מלאו תיבה זו ואנו נחזור אליכם בהקדם

03-6382122

דף הבית > מאמרים משפטיים > ביטוח לאומי > פגיעה בשמיעה מעבודה

פגיעה בשמיעה בעבודה, התפרקות המדינה מאחריותה לתושביה ובתי הדין לעבודה כבבואה

פס"ד הנותן פרשנות מקלה לעניין נכות מעבודה בשמיעה.

(ב"ל 1840-10 רמזי - המוסד לביטוח לאומי)

בפס"ד של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב שניתן ע"י כב' השופטת ד"ר גילצר, השופטת מתחה ביקורת על הפרשנות של המוסד לביטוח לאומי לסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, נתנה פרשנות מקלה לסעיף וכרסמה בזעיר אנפין בכנפי הביטוח הלאומי הממהר לשלול את זכויות המבוטחים בעניין פגיעה בשמיעה בעבודה.

לפני הכנסת סעיף 84א לתוקף כמעט כל עובד שעבד בתנאי רעש מזיק: טכנאים בתעשייה האווירית והצבאית, סדנאות שונות, בתי דפוס רועשים וכל מקום בו הופעלו מכונות רועשות, שהגיע לגיל 45-60 לאחר עשרות שנות עבודה ושמיעתו ניזוקה, היה מגיש תביעה לביטוח הלאומי והיה זוכה להכרה בפגיעה ומענק בן כמה עשרות אלפי שקלים מהביטוח הלאומי. לכאורה מתנה יפה לעת פרישה. ואת זה בא הסעיף למנוע.

תיקון 79 (על פיו תוקן סעיף 84א) נכנס לתוקף כגנב בלילה בחוק ההסדרים בשנת 2005. למרות שהדבר לא פורסם בדברי ההסבר לתיקון בחוק, הרי שמטרת הסעיף היא לצמצם את זכויות המבוטחים ולהקשות על המבוטחים לזכות בהכרה כפגיעה בעבודה במצב של ירידה בשמיעה בגלל העבודה ועל רקע של מיקרוטראומה או מחלת מקצוע, ובכך חסך אוצר המדינה מיליוני שקלים ע"ח המבוטחים (אנחנו, כולנו).
רבות דובר על התפיסה הקפיטליסטית הקיצונית שחדרה לכל תחומי הכלכלה והחברה.

תיקון 79 הוא ביטוי נוסף ליישום התפיסה הזאת שדוגלת בביטול מעורבות המדינה בכל תחומי החיים, ובין השאר הקטנת תשלומי ההעברה לתושביה (ביטוח לאומי) ובמקרה של פגיעה בשמיעה, גם כאשר המבוטחים שילמו כל חייהם את הביטוח וכאשר נפגעו – המדינה שינתה את כללי המשחק, פטרה עצמה מחובתה לשלם בגין הפגיעה, והמבוטח נותר מול שוקת שבורה.

החל משנת 2005 מועד כניסת הסעיף לתוקף כמעט ולא ניתן עוד לקבל הכרה בפגיעה בשמיעה על רקע של מיקרוטראומה. גם כאשר רופא של הביטוח הלאומי קובע קטגורית שהמבוטח עבד שנים רבות בתנאי רעש מזיק ואין ספק שהפגיעה בשמיעה היא כתוצאה מהעבודה, גם אז הפגיעה לא תוכר כפגיעה בעבודה בשל סעיף 84א שמתנה תנאים מנהליים לא רלוונטיים לפגיעה כתנאי להכרה בפגיעה.

אחד התנאים הם שהמבוטח פנה בתביעה לביטוח לאומי בתוך 12 חודשים מיום שפנה לראשונה לרופא בעניין השמיעה. (זה לא התנאי היחיד – יש עוד משוכות שלא ניתנות לדילוג)

מטבע הדברים, ברוב המקרים הירידה בשמיעה היא הדרגתית ומשך הזמן בין הפניה הראשונה לרופא ועד למצב של נכות ממש הוא הרבה מעבר ל 12 חודשים ולכן החל משנת 2005 כמעט ולא ניתן עוד לקבל הכרה בפגיעה בעבודה בעניין שמיעה על רקע מיקרוטראומה. (וזאת מעבר לעובדה שרוב הציבור כלל לא מכיר את הדרישה הזאת ולא פונה תוך 12 חודש והתנאי ממש נועד להכשיל את הציבור)

עורכי דין רבים (והח"מ ביניהם) ניסו לתקוף בבתי הדין את הסעיף הדרקוני שמאיין את זכויות המבוטחים, אולם בתי הדין עמדו כחומה בצורה ולא אפשרו פריצת הסעיף בדרך של פרשנות מקלה. גם כאשר בתי הדין האזוריים נתנו פרשנות מקלה לדרישה כלשהי מפרטי הסעיף הדרקוניים, הביטוח הלאומי מיהר לערער לבית הדין הארצי, והדף פעם אחר פעם את הניסיונות לכרסם בהוראות הסעיף המחמירות וביטל כל פרשנות מקלה.
אי אפשר שלא לראות בהליכים הקשורים לפרשנות סעיף 84א בבתי הדין השונים – ביטוי לשינוי העיתים גם בבתי הדין לעבודה.

במשך תקופה ארוכה, בית הדין הארצי לעבודה היה מבצרו ומגינו של העובד (והמבוטח). כמובן שכל שופט הגיע לשיפוט עם מערכת ערכיו, שמרן יותר או פחות, אבל ידם של המקלים גברה ופרשו את החוק, מקום שיש צורך בפרשנות, באופן המגן על העובדים ואו על המבוטחים והכלל היה שמקום שיש ספק יש ללכת לטובת המבוטח.

בשנים האחרונות חל שינוי במגמת הפסיקה בבית הדין הארצי, והמטולטלת של מגמות הפסיקה החלה בתנועה לכיוון המנוגד. פסיקה רבה ובתחומים שונים נותנת משקל יתר לביטוח בלאומי ולפרשנות הניתנת על ידו ע"ח זכויות המבוטחים. (פרשנות שבעצם קובעת שאין זכויות). הפסיקה העניפה בעניין סעיף 84א היא ביטוי אחד קטן של השינוי.

מה הסיבות לשינוי? יש מספר סיבות. שתיים מהן נראות לי לצורך ענייננו.
ראשית. יש שינוי פרסונאלי של שופטים.
שופטים שגישתם כלפי המבוטחים הייתה ליברלית יותר פרשו, והרכב בית הדין נעשה שמרן יותר היום. אין בכך שום דבר מיוחד או לא תקין. הניידות הערכית הזאת קיימת גם בבית המשפט העליון בישראל והויכוח על מיהות השופטים מצוי במאבק מתמיד בין קובעי המדיניות במאמץ להשפיע על דרכו של בית המשפט באמצעות ה"פרסונות" שמתמנים כשופטים. בבית המשפט העליון בארצות הברית, הדי הויכוחים על מינוי שופט עליון הופכים להיות חדשה בסדר גודל עולמי. פרישתה של השופטת, סגנית הנשיאה ברק שפרשנותה לחוק עוררה לא פעם את זעמם של ארגוני מעסיקים שונים, ואת פקידי הביטוח הלאומי - מבטא תהליך זה.

שנית. מגמת ההתפרקות המדינה מאחריותה לתושביה.
מגמה זו שזכתה לתמיכת הממשלה וראשה החלה משפיעה גם בבית הדין. בשנים האחרונות ארגוני המעסיקים תקפו ותוקפים ללא הרף את מוסד בית הדין לעבודה במאמץ לגרום לבית הדין לשנות עמדותיו. לשכת המסחר בישראל אף קראה לביטולו של בית הדין לעבודה מאחר ופסיקותיו אינן נראות מתאימות למגמה הנדרשת המאפשרת חופש כלכלי "וגמישות ניהולית" ובשל כך, לטענת התוקפים, ביה"ד לעבודה הוא טריז בגלגלי הכלכלה החופשית, מיותר ויש לבטלו.

לטעמי קריאות אלה ע"י חלק מהממסד הינן חמורות ופוגעניות, ואי אפשר להתעלם מהעובדה שקריאות אלה משפיעות. כיום שופט שצריך לפסוק (בעניינים עקרוניים) לא די לו בערכיו שלו ובמדיניות המשפטית הראויה לטעמו, הוא צריך לפזול לכיוון הקוראים לביטולו של מוסד בית הדין לעבודה ולהעריך כיצד פסיקותיו יתקבלו. והדבר משפיע. הפרשנות הקיימת ביחס לסעיף 84א היא ביטוי למגמה הזאת.

השיפוט תמיד כרוך גם באומץ שיפוטי, אך נראה ששופטים בבית הדין לעבודה היום זקוקים ליותר אומץ כדי לפסוק על פי הכרתם. פסק הדין של השופטת ד"ר גילצר מנתח את גילגולי הפרשנות לעניין סעיף 84א ומהווה פס"ד אמיץ שמבטא את חוסר הנחת של בית הדין מסעיף 84א בכלל.

וכך אומר פסק הדין:
31 בשולי הדברים נציין כי דעתנו אינה נוחה מהתנאי בסעיף 84א(א)(3)(א) אף לגבי מבוטחים אשר נבדקו לראשונה לאחר כניסת תיקון 79 לתוקף. נדמה כי מדובר בתנאי המפלה בין נפגעי עבודה אשר נפגעו בשמיעתם ליתר נפגעי העבודה מאחר ואך ורק נפגעי השמיעה נדרשים להגיש תביעתם לנתבע בתוך 12 חודשים מיום שפנו לראשונה לטיפול רפואי בנוגע לפגיעתם.

32 נדמה כי הפליה זו הינה שרירותית ומטרתה אך ורק להביא להקטנת קבוצת הזכאים להכרה כנפגעי עבודה בגין פגיעה בשמיעה בלא כל זיקה שהיא לרציונאלים אותם ציינו לעיל. קציבת זמן זו אף אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה לעניין התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) הנוגע לפניות חוזרות ונשנות למבוטחים המתלוננים על טנטון. על פי ההלכה הפסוקה, פניות חוזרות ונשנות אלו שומה עליהן להתפרס על פרק זמן ממושך שאינו מתמצה בחודשים ספורים לפני הגשת התביעה לנתבע (סעיפים 17 ו-18 לפסק דינו של הנשיא אדלר בפרשת ברלכיס).
האמור לעיל משמעו כי למבוטח ישנו חלון הזדמנויות קטן ביותר להגשת תביעתו, ככל שקיים חלון הזדמנויות שכזה כלל. שהרי אם תתפרס התקופה בה פנה וחזר ופנה לרופא והתלונן על ירידה ושמיעה בטנטון על פני למעלה משנה, תדחה תביעתו לאור האמור בסעיף 84א(א)(3)(א). מנגד, פניה חוזרת ונשנית על פני פרק זמן קצר מדי עשוי להביא לדחיית תביעה לטנטון. כך או כך, התוצאה אינה סבירה ואינה מידתית קל וחומר בהיעדר הסבר מסודר בהצעת החוק.
הליך החקיקה המאפיין את חוק ההסדרים הינו הליך מזורז אשר פעמים רבות לא מתקיים בו דיון ציבורי ופרלמנטרי מעמיק די הצורך - על כך נמתחה ביקורת רבה. נדמה כי ענייננו ממחיש את ההעמקה אשר הייתה נדרשת בבחינת תיקון חקיקה זה.

מעניין אם הוגש ערעור ע"י הביטוח הלאומי ואם כן - כיצד תסתיים הפרשה.

ומניתוח כללי והגיגים אל הפרקטיקה.
פגיעה בעבודה מנותבת תמיד אל ביטוח הלאומי כאשר הביטוח הלאומי מכסה את ההפסד הישיר הנובע מהפגיעה (דמי פגיעה וגמלת נכות). כיום לא ניתן כמעט לקבל הכרה בפגיעה כאשר מדובר בשמיעה.
בלי קשר לכך ניתן להגיש תביעות נזיקין גם נגד המעביד.

לאור זאת מומלץ להמשיך ולהגיש תביעות לביטוח הלאומי להכרה בפגיעה ובמקביל להגיש תביעה נזיקית כנגד המעביד. בדרך כלל למעביד יש ביטוח והביטוח צריך לשלם את כל הנזקים השיוריים הנובעים מהפגיעה בעבודה בניכוי הסכומים המשולמים ע"י הביטוח הלאומי. מקום שהביטוח הלאומי לא יכיר בפגיעה מפני שהפגיעה לא עומדת בתנאי סעיף 84א. – לטעמי - הביטוח של המעביד יהיה חייב לשלם את הפיצוי המגיע כתוצאה מהפגיעה בשמיעה. הכל כמובן כפוף לדיני הביטוח הכללים, לכסויים הביטוחיים וכו'.

זאב גיא ושות' - משרד עורכי דין (יועצי מס) מיסים .ביטוח לאומי, קצין תגמולים, אבדן כושר עבודה.דיני עבודה, עובדים זרים. הגנת הסביבה ירושה עזבונות וצוואות.

מיוצר באניבייס בניית אתרים | אלקטרו קידום אתרים